סמ״ר אורי ג׳רבי  - נולד ב 4.3.2003 - צלף בסיירת גבעתי


אוֹרי גדל בפתח תקווה, ובהיותו בן חמש עבר עם משפחתו להרצליה. התחנך ב"גן יובל" ובבית הספר היסודי "לב טוב" בעיר. המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "זאב" ובתיכון "הראשונים" במגמת ביולוגיה ומנהל עסקים והיה תלמיד מצטיין. מגיל צעיר הכול כינו אותו בשם משפחתו, "ג'רבי".

אורי החל להתאמן במרכז הטניס ״בני הרצליה״ בהיותו בן 8, ובתוך זמן קצר הפך לשחקן טניס תחרותי ואחד השחקנים הבולטים במועדון. התאמן כמעט בכל יום והשתתף בתחרויות רבות ושחקן קבוע ב״סבב ישראל״. הוא התחבב מאוד על חבריו לאימונים ועל המאמנים. הוא לא הסתפק בטניס אלא שיחק גם כדורסל, כדורגל, מטקות וטניס שולחן. בדרך כלל שיחק עם חבריו, אבל לפעמים התאמן שעות בזריקת כדור לסל, למשל, ואף יצא לרוץ בגפו בכל עת כשהתאפשר לו.

הוא בלט כתחרותי, חרוץ ונחוש, כריזמטי ורציני, ושימש מעין מנטור לחבריו ולאחותו, עודד אותם להציב לעצמם אתגרים ולעמוד בהם, כפי שנהג בעצמו.

משפט שהיה שגור בפיו וייצג את דרכו: "מי שלא מסתכן, מסתכן בחיים של בינוניות". כתבו חבריו: "לקום בחמש בבוקר ולטפס על איזה דיונה או לגרור אותנו לשחק כדורסל אחרי ששיחקת כבר טניס בבוקר, היה דבר שגרתי עבורך. היית ספורטאי בנשמה ואף פעם לא פחדת מאתגרים, בטח שלא פיזיים".

 

בגיל 16.5, פרש מהטניס כדי להתמקד באימונים לקראת השירות הצבאי.  אורי היה שחקן קבוע בסבב פרינס ובתחרויות טניס בכל.  מרכז הטניס בני הרצליה נקרא על שמו.

 

דברים שאמר אורי לחבריו לצוות , יום לפני שנפצע אנושות :

 ״הייתי הרבה שנים בטניס והרבה זמן לא הבנתי  למה ההורים שלי כל כך משקיעים בזה, נכון , זכיתי בגביעים ומדליות אבל זה היה ברור שאני לא אהיה פדרר או נדאל הבאים, ורק כשהתבגרתי הבנתי  כמה תכונות הטניס בנה בי וכמה זה הפך אותי  למה שאני וכל ההשקעה הייתה שווה בסוף את מה שקיבלתי מהטניס״.

התאפיין ברגישות רבה לזולת, ואף סייע לתלמידים שחוו חרם או נידוי חברתי. במועדון הטניס תמך בנער שעבר חרם בבית ספר קודם שבו למד, ועזר לו להשתלב בקבוצה מבחינה חברתית וספורטיבית. "אורי עשה הכול הפוך ממה שחוויתי בתקופה לפני כן", כתב אותו נער. "זה היה בין המפגשים הכי חשובים בחיים שלי. זה נתן לי תקווה שיש גם אנשים טובים בעולם, שרוצים לעזור ולעשות טוב".

 

אורי נפל בקרב במהלך פעילות להשבת חטופים, שבועות ספורים לפני מועד שחרורו הצפוי מצה״ל ביום 18.1.24. בן 20 היה בנופלו .

סרן אסף מסטר - נולד ב 26.10.2001 - יחידת יהל"ם ומ״מ בגדוד 601

אסף גדל נולד בכפר סבא וגדל בקיבוץ בחן. בן בכור למיכל וליאור, אח לרועי וליהיא.

אסף הדריך בתנועת הנוער, היה תלמיד מצטיין שאהב את החברים בבית הספר, שובב, מצחיק ,תמיד מוקף חברים וחברות, מלא בשאיפות שהדרך להגשמתן רצופת הומור ושמחת חיים. 

מגיל צעיר אסף עסק  בתחומי ספורט שונים אך אהבתו הגדולה היתה הטניס והיה המנהיג של חבורת בחן. בנוסף ליווה והדריך מתאמנים צעירים ביחס אישי ותומך. אסף התאמן והתחרה בתחרויות איגוד הטניס במנהיגותו הנוכחת והקשובה הוביל את הנבחרת במועדון הטניס בקיבוץ בחן בתחרויות השונות תוך שהוא מחזק ותומך בחבריו. אסף ליווה והדריך מתאמנים צעירים תוך שהוא מעניק יחס אישי ומשקיע בלחזק את אלה שהתקשו באימונים. בהמשך הצטרף לתנועת "חמש אצבעות " כהכנה לשירותו הצבאי.

אסף  אהב את הטבע, טיולים, קמפינג, הכיר כל מעיין ברמת הגולן , מרחבים במדבר וכל פינה ברחבי עמק חפר בו גדל. אסף סימן הרבה מטרות אליהן היה מחויב כל כולו, ניצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכו, הקפיד לא לפספס שום דבר ולמצות כל רגע בחיים. הוא טיפח זוגיות מיוחדת וארוכת שנים עם גילי לב אהובתו מהתיכון. עם סיום לימודיו יצא לשנת שירות בכפר הנוער "עיינות"  שם המשיך לתת מעצמו בחינוך והדרכה בדרכו המיוחדת מלאת הצחוק והרצינות והכל בשילוב חברים מסיבות, ספורט  אופטימיות ושמחה עצומה.

לכל מקום שאסף הגיע, הוא זכה להערכה והערצה והיה דמות של מנהיג שנותן השראה וכוח לסביבה במקצועיות בלתי מתפשרת, בעבודה קשה ביצירתיות ויוזמה וביכולת לתת מקום לרוח ולנפש ולהומור במקביל.

התגייס לשירות צבאי כלוחם ביחידת יהל"ם, יצא לקורס קצינים ושירת כמ"מ בגדוד הנדסה קרבית 601.  אהב וראה שליחות בתפקידו כקצין ללוחמי הנדסה ושאף להמשיך בתפקידי פיקוד נוספים ביהל"ם. גם במהלך שירותו הצבאי בהזדמנויות שונות אהב להגיע למגרש לשחק ולהפגוש את חבריו לנבחרת.

ביום ה 7 באוקטובר התייצב עם חייליו באזור שדרות ובהמשך פיקד על כוח החלוץ שפרץ את פתיחת הציר לרצועת עזה במלחמת "חרבות ברזל". בימי לחימה קשים, הוא לחם באומץ וגבורה והיווה דוגמא אישית למחויבות, חברות ומקצועיות. במכתב ששלח למשפחתו מהלחימה בעזה כתב  "תמשיכו להיות חזקים בשבילי ובשביל כולם", משפט שממשיך ללוות ולחזק את כל מי שהכיר.

אסף נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום 15.11.23. השאיר בליבנו את האור שלו ואת היכולת שלו להסתכל על האחר, להעניק יחס אישי לכולם ולסחוף אחריו קדימה, עם הלב הכי גדול שיש, העיניים הכחולות והנשמה הטהורה.

סמ"ר יואב פפר בן 19 - נולד ב 16.5.2005 - לוחם בחטיבת הנח״ל

יואב אהב את הים. אהב לגלוש, להקפיץ כדור על החוף, ולשבת עם החברים עם מוזיקה וצחוקים או שיחות מלב אל לב ולצפות בשקיעה.
עד הקורונה יואב היה תלמיד טוב++ היה לו כתב יפהפה מחברות מסודרות לתפארת מדינת ישראל עם כותרות, טבלאות ושרטוטים. הוא התחיל לשחק טניס במועדון בני הרצליה בכיתה ה והודיע על פרישה בכיתה ט כשהיה כבר שחקן שהתאמן ארבע פעמים בשבוע באימונים אינטנסיביים של שעה וחצי וזכה בגביעים ומדליות בתחרויות. הוא הכי נהנה לשחק ולהתחרות בזוגות. בנוסף,  היה עוזר מדריך פעמיים בשבוע בקבוצות רכיבת אופניים במהלך השנה ובחופשות.

כשהחלה הקורונה, הוא גילה שאפשר להגיד נוכח בתחילת השיעור, לסגור מצלמה ולחזור לישון. הלימודים שלו היו בירידה שלא לומר קפיצת בנג'י ובנוסף הוא פרש מהטניס.

ביום שבו נהרג שלח לנו המאמן המיתולגי שלו הודעה: "יואב לא היה רק שחקן טניס מעולה אצלי, אלא גם אדם נפלא. במשך השנים בהן אימנתי אותו בטניס, הוא הראה אופי נדיר, שמח ואוהב לעשות צחוקים וכן גם שובב. אני גאה שיצא לי לקחת חלק פעיל בהחיים שלו. היינו מאוד מחוברים, הוא היה ילד אהוב במיוחד והיה חלק בלתי נפרד והשאיר חותם בשנים שהוא שיחק אצלי ."

הוא התגייס לצבא ילד מפונק מהרצליה. ספורטאי בנשמה, מפוזר בהגזמה. הוא רצה להתגייס לנח"ל ולהיות לוחם אבל לא היה נעול על הסיירת, הוא לא היה בטוח שיעבור את הגיבוש.

בתור בחור שהוא גם פרפקציוניסט וגם תחרותי היה לו קשה להחליט לגשת לגיבוש אבל התעלה על עצמו, ניגש, עבר וגם התקבל לסיירת. ההצלחה הזו היתה סופר משמעותית בשבילו והוא התחיל להעז, להאמין בעצמו, לסמן לעצמו ייעדים ולהשיג אותם. כך קרה שקיבל את התפקיד הנחשק של קשר מ"פ בהכשרות ומאוחר יותר גם סמל"צ.

כשיואב התגייס גילינו כמה הוא חושב בצורה חיובית ואופטימית. גם כשהיה שחור הוא ידע לראות שזה רק תרגיל/ שבוע קשה ואח"כ יגיע סופ"ש ויצא הביתה לחברים, לאוכל של הבית, לים שכל כך אהב. גם להשאר שבת בבסיס הוא אהב. זה היה בשבילו זמן לנוח ולמלא מצברים כי בשבתות שהיה בבית ניצל כל דקה עם החברים והחברות וישן מעט מאוד. בכל מקום שהגיע ידע ליצור חברויות משמעותיות ולכן כל מקום שהוא היה בו הפך מהר מאוד לבית בשבילו. בחור צנוע, חייכן, הוא לא היה צריך הרבה בשביל להרגיש בבית. רק חיבור ואהבה.

יש עוד כל כך הרבה דברים לספר על יואב, קצרה היריעה מלהכיל. 

נפל בקרב ב 13.1.2025